All Posts

"זו השנה הכי קשה" בשנה הראשונה לנישואים שלי ושל נתי שמעתי את זה מכל כיוון אנשים לא באו ואמרו לי ששנה ראשונה של נישואים היא הכי קשה, הם היו חמודים ונתנו טיפים, אבל יש אימרה כזאת שאומרים שהשנה הראשונה לנישואים זו שנה מאוד קשה. אנחנו עברנו לגור ביחד לפני הנישואים ולא תכננו להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואים, אבל בדיעבד זו באמת היתה השנה הכי קשה לנישואים שלנו-וזו גם השנה שבה התחלתי לתרגל יוגה. זה לא היה איזה משהו שאנשים אחרים בהכרח יכולים להזדהות איתו אבל גם עברנו לגור במקום חדש

בזכות היוגה אחרי ההריון גיליתי שאני צריכה פיזיותרפיסטית רצפת אגן קודם כל- פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה הדבר הכי מעולה שאפשר לעשות לעצמך לפני לידה, אחרי לידה, מישהי שתהיה קשובה ותטפל לך בכל האיזור הזה כי הכל נורא נורא רגיש. גיליתי את זה בזכות פוסט באינסטגרם שאמר שאם יש לך ככה וככה כנראה יש לך חולשה ברצפת האגן, בזכות תירגולי היוגה שמתי לב שיש לי את התסמין הזה. אחרי הלידה נורא קשה להיות מחוברת לגוף כי את פשוט עייפה כל הזמן וגם בגלל ההורמון רלקסין- המפרקים נהים משוחררים יותר ואז את

קמתי אנרגטית היום! *תיקון קמתי גמורה מתה, אבל אני אמא אז התעוררתי מוקדם בשביל לתרגול של בוקר. חמש דקות אחרי ליה קמה, אז הייתי חצי זומבי חצי אמא ואחרי שהיא הלכה לגן לקחתי לי חצי שעה לתרגול מדיטציה ופראנימה (איזה מזל שאני בבית היום) ואז הייתי אנרגטית! אז אני כל היום מסתובבת עם תחושה מעיקה לעשות משהו, ליצור משהו ושום דבר לא עולה. אני גוללת וגוללת, מנקה ומבשלת. לרגע אחד עצרתי וראיתי איזה כאב ראש מציק ועייפות שאני סוחבת עוד מהסופ”ש. וגם היו שם אי-שקט וחוסר נחת. אז אולי אני בכלל ל

לפני שבוע הגעתי לפאי עם הבן זוג והילדה. בחודשים האחרונים שהחלטנו לעזוב הכל, את החברים והמשפחה, לשחרר את הדירה ולמכור את כל הציוד שלנו. שינוי שאנחנו חולמים עליו כבר הרבה זמן, לחיות אחרת במקום אחר, מתוך רצון לחופש להרפתקה. בשביל להגיע לפה עברנו חתיכת מסע (בכל זאת בחרנו יעד בקצה השני של היבשת) וזה מתיש פיזית, נפשית ומנטלית. אז אחרי כמה ימים של טירוף ומעברים ממקום למקום הרגשנו שמשהו תקוע אנחנו לא מצליחים להתקדם רבים אני בטוחה שהוא כועס עליי והוא בטוח שאני כועסת עליו ובגד

איך נוצר גבול בכלל? כשהוא פיזי זה מאוד קל. יש קיר או גדר שמפרידים, אומרים לי: זה האזור שלך, כאן את צריכה להיות. אבל מה אני עושה כשאין בית? או כשהבית השתנה, וכשאני אומרת בית אני מתכוונת למקום הזה שנותן לי להרגיש מוגנת, שאני לא צריכה לחשוש בו. מה קורה כשהבית שאני מדברת עליו הוא בלי קירות? הוא הגוף שלי. יש פה את המימד הפיזי, אבל יש הרבה מעבר. לגוף יש גבולות משלו. שכל הגבולות הרגילים שלי יתערערו מבחירה אישית. אני מחפשת מקום בטוח בפנים, חופרת עמוק יותר, לפעמים עמוק מדי. זה תהליך ט

יש לי תיאוריה חדשה להתבוננות במציאות בתקופה האחרונה. בגלל שהכל חדש חדש, חברים, אוכל ואפילו החוויה הפשוטה של ללכת ברחוב. אני מרגישה שנדרש ממני הרבה בשביל לעבד הכל, בתור בחורה רגישה מאוד (לא אני המצאתי זה בערך 30% מהאכולוסיה) אני קולטת המון מידע שמאוד מעייף אותי במהלך היום יום שלי. אז אני מנסה לייצר נוסחה שתעזור לי להתנהל בתקופה הזו ולכן אני מחלקת את המציאות ל2 הזמן שלי בחוץ והזמן בפנים. אני אתחיל מהזמן בחוץ הזמן בו אני מחוץ לבית וגם מחוץ לאזור הנוחות שלי (תוהה לעצמי מה נחשב