All Posts

לא מזמן הייתה לי מחשבה שלא נגמרת והיא הייתה מביאה חברות והן היו עושות לי ביחד מסיבה בראש כל הלילה ‏הלילה והיום היו מתערבבים פתאום הן התחילו לחגוג לי בראש במהלך היום והעייפות של הלילה התפזרה על כל רגע שלא התעסקתי במשהו אז התעסקתי עשיתי עבדתי למדתי חשבתי חקרתי כתבתי ניתחתי העמסתי וכל פעם שלא עשיתי כלום, הרגשתי נפילה של אנרגיות הרגשתי את העייפות, שאם הזמן גם הפכה לחולי ונוצר פה מעגל, לופ שלא נגמר שהתחיל במחשבה אחת ‏ושמעתי קולות מבחוץ של אנשים שאכפת להם ממני שאמרו

ואיך זה קשור להתפתחות שלך? בתקופה האחרונה אני פוגשת את זה יותר ויותר בליווים שלי. פתאום, באמצע תרגול המתרגלת מתחילה לפהק. התגובה האוטומטית שלה: ״אין לי מושג מאיפה הפיהוק הזה הגיע, דווקא ישנתי טוב בלילה!״ מכירה את זה? תמשיכי לקרא בשביל להבין למה ברפואה הסינית פיהוק משפיע על שחרור תקיעות בכבד ברפואה הסינית, פיהוק קשור ישירות לתנועה של ה-Qi (אנרגיית החיים). כשאנחנו חוות מתח, החזקה או עיבוד רגשי, האנרגיה בכבד "נתקעת". הפיהוק הוא רפלקס טבעי של הגוף שמניע את התקיעות הזו, משחרר א

מהראש לגוף - איך מטמיעים שינוי? לפני שנתיים בערך, נתי בעלי הלך לקורס מהמם של קיימות והקמת יערות מאכל (הקורס הזה השפיע מאוד על השינוי במסלול החיים שלנו, ואולי אדבר על זה עוד בהמשך), והוא הביא הביתה תובנה אחת שמאוד שינתה את התפיסה שלנו לגבי החיים עצמם: יצירת הרגלים ברי קיימא. זאת אומרת, מה אני יכולה לעשות היום שיחזיק שנים קדימה, מתוך מחשבה על איך אני יוצרת הרגל שרץ איתי והוא חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלי. איך חיים מתוך מקום שהדברים שחשובים לי מתקיימים באופן קל ונעים? איך יוצרי

יש סיפור שחוזר אצלי הרבה בליוויים. לקראת סוף התרגול המתרגלת מסיימת עייפה. היה לה קשה פיזית, והיא מתבאסת על זה. על זה שאולי היא מרגישה חלשה, על זה שהיא מתמודדת עם קושי לא כמו שדמיינה. כי היא מתרגלת יוגה. ואולי יש לה בראש מחשבה שיוגה אמורה להיות קלה. שלה אמור להיות קל. והמפגש הזה מול הקושי הוא מאתגר. ואני לגמרי מזדהה. גם לי יש ימים כאלה. ימים שאני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה לתרגל יותר מרבע שעה. עולות שאלות כמו: מה קרה לי? למה אני כזו חלשה? ומה נסגר איתי היום? ואם אני נכנסת

"זו השנה הכי קשה" בשנה הראשונה לנישואים שלי ושל נתי שמעתי את זה מכל כיוון אנשים לא באו ואמרו לי ששנה ראשונה של נישואים היא הכי קשה, הם היו חמודים ונתנו טיפים, אבל יש אימרה כזאת שאומרים שהשנה הראשונה לנישואים זו שנה מאוד קשה. אנחנו עברנו לגור ביחד לפני הנישואים ולא תכננו להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואים, אבל בדיעבד זו באמת היתה השנה הכי קשה לנישואים שלנו-וזו גם השנה שבה התחלתי לתרגל יוגה. זה לא היה איזה משהו שאנשים אחרים בהכרח יכולים להזדהות איתו אבל גם עברנו לגור במקום חדש

בזכות היוגה אחרי ההריון גיליתי שאני צריכה פיזיותרפיסטית רצפת אגן קודם כל- פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה הדבר הכי מעולה שאפשר לעשות לעצמך לפני לידה, אחרי לידה, מישהי שתהיה קשובה ותטפל לך בכל האיזור הזה כי הכל נורא נורא רגיש. גיליתי את זה בזכות פוסט באינסטגרם שאמר שאם יש לך ככה וככה כנראה יש לך חולשה ברצפת האגן, בזכות תירגולי היוגה שמתי לב שיש לי את התסמין הזה. אחרי הלידה נורא קשה להיות מחוברת לגוף כי את פשוט עייפה כל הזמן וגם בגלל ההורמון רלקסין- המפרקים נהים משוחררים יותר ואז את

קמתי אנרגטית היום! *תיקון קמתי גמורה מתה, אבל אני אמא אז התעוררתי מוקדם בשביל לתרגול של בוקר. חמש דקות אחרי ליה קמה, אז הייתי חצי זומבי חצי אמא ואחרי שהיא הלכה לגן לקחתי לי חצי שעה לתרגול מדיטציה ופראנימה (איזה מזל שאני בבית היום) ואז הייתי אנרגטית! אז אני כל היום מסתובבת עם תחושה מעיקה לעשות משהו, ליצור משהו ושום דבר לא עולה. אני גוללת וגוללת, מנקה ומבשלת. לרגע אחד עצרתי וראיתי איזה כאב ראש מציק ועייפות שאני סוחבת עוד מהסופ”ש. וגם היו שם אי-שקט וחוסר נחת. אז אולי אני בכלל ל

לפני שבוע הגעתי לפאי עם הבן זוג והילדה. בחודשים האחרונים שהחלטנו לעזוב הכל, את החברים והמשפחה, לשחרר את הדירה ולמכור את כל הציוד שלנו. שינוי שאנחנו חולמים עליו כבר הרבה זמן, לחיות אחרת במקום אחר, מתוך רצון לחופש להרפתקה. בשביל להגיע לפה עברנו חתיכת מסע (בכל זאת בחרנו יעד בקצה השני של היבשת) וזה מתיש פיזית, נפשית ומנטלית. אז אחרי כמה ימים של טירוף ומעברים ממקום למקום הרגשנו שמשהו תקוע אנחנו לא מצליחים להתקדם רבים אני בטוחה שהוא כועס עליי והוא בטוח שאני כועסת עליו ובגד

איך נוצר גבול בכלל? כשהוא פיזי זה מאוד קל. יש קיר או גדר שמפרידים, אומרים לי: זה האזור שלך, כאן את צריכה להיות. אבל מה אני עושה כשאין בית? או כשהבית השתנה, וכשאני אומרת בית אני מתכוונת למקום הזה שנותן לי להרגיש מוגנת, שאני לא צריכה לחשוש בו. מה קורה כשהבית שאני מדברת עליו הוא בלי קירות? הוא הגוף שלי. יש פה את המימד הפיזי, אבל יש הרבה מעבר. לגוף יש גבולות משלו. שכל הגבולות הרגילים שלי יתערערו מבחירה אישית. אני מחפשת מקום בטוח בפנים, חופרת עמוק יותר, לפעמים עמוק מדי. זה תהליך ט

יש לי תיאוריה חדשה להתבוננות במציאות בתקופה האחרונה. בגלל שהכל חדש חדש, חברים, אוכל ואפילו החוויה הפשוטה של ללכת ברחוב. אני מרגישה שנדרש ממני הרבה בשביל לעבד הכל, בתור בחורה רגישה מאוד (לא אני המצאתי זה בערך 30% מהאכולוסיה) אני קולטת המון מידע שמאוד מעייף אותי במהלך היום יום שלי. אז אני מנסה לייצר נוסחה שתעזור לי להתנהל בתקופה הזו ולכן אני מחלקת את המציאות ל2 הזמן שלי בחוץ והזמן בפנים. אני אתחיל מהזמן בחוץ הזמן בו אני מחוץ לבית וגם מחוץ לאזור הנוחות שלי (תוהה לעצמי מה נחשב