אני בתוך לופ

הכל מתחיל בנקודה

שאני נמצאת בה עכשיו 

מה קורה לי כשאני שוב ושוב חוזרת לאותו אדם, לאותה מחשבה או לאותו סיפור?

נלמד לזהות את הרגע שבו אני כבר לא חושבת, אני מנסה לפתור משהו שלא נפתר דרך המחשבה.

חוזרת לגוף

מה קורה כשאני מתחילה לשחרר את מה צריך להיות ולומדת להרגיש את הרצונות שלי?

נשתמש בתנועה כדי לחזור לגוף, נרחיב את טווחי הנשימה והתנועה ונתחיל לפגוש את הכאב מתחת לסיפור.
נלמד איך הגוף יכול להפוך למקום שמרגיש כמו בית וגם מראה לנו את הדרך. 

אני מרשה לעצמי לרצות יותר

אני גדלה

אני יכולה לראות את הגדילה שלי מעצם זה שאני מבקשת את מה שאני באמת רוצה מתוך הבנה של הצרכים שלי.
אני עוברת מתודעה הישרדותית להתרחבות.
ושם הלופ מתחיל להתפורר

חזרה להווה

אחרי שצללתי פנימה אני יוצאת החוצה.

אני לומדת איך להיות נוכחת בחיים שוב, לוקחת חלק פעיל במציאות.

בעזרת תרגול נוכחות שגרתי שתומך בי להיות יותר מווסתת ומחוברת.

מתחילה להתעורר

נקודת המפנה הראשונה בסיפור שלי,

אני לומדת לשמוע את הקולות, את השיחות והצללים שאני מנהלת בתוך הראש שלי.

אני מתחילה להכיר את זאת שמקשיבה להכל.

השלמה חומלת

אני מסכימה להיות עם מה שיש,

בהקשבה לגבולות שלי, אני לומדת מתי לאפשר לעצמי להתמודד עם הלופ ועם כל מה שזה מביא אתו לפי היכולות האמיתיים שלי בשביל לשמור על עצמי ועל האנרגיה.

אני לא נלחמת יותר.

אפשרויות חדשות

אני מתחילה להכיר בזה שהמציאות שאני חוה עכשיו היא לא המציאות היחידה שקיימת.

אני פוגשת זוויות חדשות נוספות.

הלופ מגיע פחות ופחות 

כי אני לא בורחת יותר מהמציאות

אני מנווטת בתוכה.

כשאין יותר מה לפתור

מה אני עושה שהראש שקט?

איך אני מתמודדת עם תחושת הריקות?

כשאין שלב הבא ואין חידה לפצח.

יש חיים לחיות.

מרחב וחופש חדשים מגיעים

אז איך אני מקבלת אותם?