השנה הראשונה

"זו השנה הכי קשה" בשנה הראשונה לנישואים שלי ושל נתי שמעתי את זה מכל כיוון 

אנשים לא באו ואמרו לי ששנה ראשונה של נישואים היא הכי קשה, הם היו חמודים ונתנו טיפים, אבל יש אימרה כזאת שאומרים שהשנה הראשונה לנישואים זו שנה מאוד קשה.

אנחנו עברנו לגור ביחד לפני הנישואים ולא תכננו להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואים, אבל בדיעבד זו באמת היתה השנה הכי קשה לנישואים שלנו-וזו גם השנה שבה התחלתי לתרגל יוגה.

 זה לא היה איזה משהו שאנשים אחרים בהכרח יכולים להזדהות איתו אבל גם עברנו לגור במקום חדש ונתי התחיל עבודה חדשה והיינו רחוקים מכל החברים שלנו ולא הכרנו יותר מדיי חברים חדשים, אני בתקופה ההיא עישנתי יותר מדיי וזה יצר הרבה קושי אבל בתוך הקושי- התחלנו לתרגל יוגה ביחד וזה יצר לנו זמן זוגי. 

אין לי תשובה למה גרם לי להתחיל לתרגל יוגה, לא היה משהו ספציפי שבגללו אמרתי "אני אתחיל לתרגל יוגה" זה היה משהו שהיה כיף לנו לעשות ביחד.

החיבור לגוף לימד אותנו לבטא ולתקשר יותר טוב את הקושי שהיה לנו באותה תקופה, סיימנו את השנה ופתאום דיברנו על זה ששנינו סובלים, אף אחד לא ידע שהצד השני סובל, מבחינתי לדעת בכלל שאני סובלת היה קשור ליוגה, כי עד אז היה כיף וחלק ופתאום נתקלנו בקושי אמיתי בשנה הזו

והיוגה איפשרה מודעות וחיבור לגוף וברגע שאני לומדת להיות מודעת לתחושות שלי ולהכיר אותן אז אני גם יכולה בכלל לחפש איך לעזור בעצמי איך לתמוך בעצמי איך לתמוך בנו בתור זוג, איך לשנות, איך לפתור.

בהמשך היוגה תמכה בי גם בהריון ואחרי הלידה, בזכות היוגה אחרי ההריון גיליתי שאני צריכה פיזיוטרפיסטית רצפת אגן, זה הדבר הכי מעולה שאפשר לעשות לעצמך לפני לידה, אחרי לידה, מישהי שתהיה קשובה ותטפל לך בכל האיזור הזה כי הכל נורא נורא רגיש.

גיליתי את זה בזכות פוסט באינסטגרם שאמר שאם יש לך ככה וככה כנראה יש לך חולשה ברצפת אגן, בזכות תירגולי היוגה שמתי לב שיש לי את התסמין הזה. 

פוסט קרוסלה על שנה ראשונה לנישואים:

בזכות המודעות והחיבור לגוף יכולתי לראות את הקושי

"זו השנה הכי קשה" בשנה הראשונה לנישואים שלי ושל נתי שמעתי את זה מכל כיוון,אנשים לא באו ואמרו לי ששנה ראשונה של נישואים היא הכי קשה, הם היו חמודים ונתנו טיפים, אבל יש אימרה כזאת שאומרים שהשנה הראשונה לנישואים זו שנה מאוד קשה. 

אנחנו עברנו לגור ביחד לפני הנישואים ולא תכננו להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואים, אבל בדיעבד זו באמת היתה השנה הכי קשה לנישואים שלנו-וזו גם השנה שבה התחלתי לתרגל יוגה.

 זה לא היה איזה משהו שאנשים אחרים בהכרח יכולים להזדהות איתו אבל גם עברנו לגור במקום חדש ונתי התחיל עבודה חדשה והיינו רחוקים מכל החברים שלנו ולא הכרנו יותר מדיי חברים חדשים, אני בתקופה ההיא עישנתי יותר מדיי וזה יצר הרבה קושי 

אבל בתוך הקושי- התחלנו לתרגל יוגה ביחד וזה יצר לנו זמן זוגי. 

אין לי תשובה למה גרם לי להתחיל לתרגל יוגה, לא היה משהו ספציפי שבגללו אמרתי "אני אתחיל לתרגל יוגה" זה היה משהו שהיה כיף לנו לעשות ביחד.

החיבור לגוף לימד אותנו לבטא ולתקשר יותר טוב את הקושי שהיה לנו באותה תקופה, סיימנו את השנה ופתאום דיברנו על זה ששנינו סובלים, אף אחד לא ידע שהצד השני סובל, מבחינתי לדעת בכלל שאני סובלת היה קשור ליוגה, כי עד אז היה כיף וחלק ופתאום נתקלנו בקושי אמיתי בשנה הזו

והיוגה איפשרה מודעות וחיבור לגוף וברגע שאני לומדת להיות מודעת לתחושות שלי ולהכיר אותן אז אני גם יכולה בכלל לחפש איך לעזור בעצמי איך לתמוך בעצמי איך לתמוך בנו בתור זוג, איך לשנות, איך לפתור.

בהמשך היוגה תמכה בי גם בהריון ואחרי הלידה, על זה אני מספרת בפוסט הבא