ללמוד מחדש את הגבולות שלי?

איך נוצר גבול בכלל?

כשהוא פיזי זה מאוד קל.

יש קיר או גדר שמפרידים,

אומרים לי: זה האזור שלך, כאן את צריכה להיות.

אבל מה אני עושה כשאין בית?

או כשהבית השתנה, וכשאני אומרת בית אני מתכוונת למקום הזה שנותן לי להרגיש מוגנת, שאני לא צריכה לחשוש בו.

מה קורה כשהבית שאני מדברת עליו הוא בלי קירות? הוא הגוף שלי.

יש פה את המימד הפיזי, אבל יש הרבה מעבר.

לגוף יש גבולות משלו.

שכל הגבולות הרגילים שלי יתערערו מבחירה אישית.

אני מחפשת מקום בטוח בפנים,

חופרת עמוק יותר, לפעמים עמוק מדי.

זה תהליך טבעי.

ההשתבללות הזו, הצורך הטבעי להרגיש בטוחה.

אז כן, זה יכול להרגיש רע, כי הרבה דברים צפים.

אבל יש מה לעשות. בתור התחלה, לתת קצת זמן,

אולי קצת הרבה.

אבל הגוף והלב ייצרו גבולות חדשים,

שייתנו הרגשה חדשה של ביטחון.

ועד שהביטחון הזה נבנה, התפקיד שלי הוא לגרום לגוף שלי להרגיש בנוח.

לצאת ממצב של מגננה,

להרגיש "טוב".

אני לא רוצה שזה ירגיש כמו משימה!

כי יש חשיבות גדולה לקצב הטבעי שלי.

אני גם לא רוצה לרדוף אחרי התחושה.

אני כן רוצה להיות בהקשבה למה שאני צריכה,

ודרך זה לבנות ביטחון ולהרחיב את הגבולות הצפופים האלה שנוצרו בגלל השינוי הגדול.

המטרה הכי גדולה של הגבולות היא לגרום לי להרגיש בטוחה,

אבל באותה נשימה הם יכולים להגביל אותי. וכשהאיזון לא טוב בפנים,

הכול מרגיש מעורער בחוץ.

אז איך אנחנו משיגות איזון?

להתחיל בלנרמל, כל התחושות הגיוניות.

הכול.

גם אם זה גדול ורע ומפחיד.

כל מה שאני מרגישה, כל מה שאת מרגישה, הוא אנושי והגיוני.

גם כל המחשבות הגדולות האלו, והלחץ בחזה,

רצפת אגן מכווצת, הלסת הנעולה, החשיבה הביקורתית, והכעס והתסכול.

הכול נורמלי.

אחד הקסמים שהיוגה מציעה הוא השילוב של גוף ונפש.

אפשר להשפיע על הנפש דרך הגוף.

הגוף הוא שער.

כשאני מרפאה את הלסתות ואת רצפת האגן, משהו בראש משתחרר.

כשאני נעה במרחב,

התקיעות משתחררת,

הפחד משתחרר,

ממש כמו קסם איטי.

אני חוזרת לעצמי,

אני שמרגישה בטוחה,

אני שמרגישה רגועה.

כל הקסם הזה קורה בשיתוף פעולה עם המציאות.

כשאני בטוב, האוויר נעים יותר והשמש מלטפת.

אבל אני לא מתכוונת רק לזה.

כי השיתוף פעולה עם המציאות הוא בעצם גמישות - שגרה גמישה שמאפשרת לי לחזור לאיזון כל פעם שאני מתרחקת מעצמי.

מאפשרת לי ללמוד את הגבולות שהשתנו,

להכיר את מי שאני עכשיו.

התנועה היא לחזור חזרה אל עצמי,

לשמוע את הקול הפנימי שלי,

ולראות את מה שאני צריכה בצורה נעימה ואוהבת, ובעיקר קלה.

שגרה קלה שמלמדת אותי,

על התנועה שלי,

על זה שאני אישה שמשתנה,

והמציאות משתנה.

שגרה שמאפשרת לי להתבונן בסקרנות במי שאני עכשיו, ומאפשרת לי לקבל את זה.