לא מזמן הייתה לי מחשבה שלא נגמרת

לא מזמן הייתה לי 

מחשבה שלא נגמרת

והיא הייתה מביאה חברות

והן היו עושות לי ביחד

מסיבה בראש כל הלילה

‏הלילה והיום היו מתערבבים

פתאום הן התחילו לחגוג לי בראש במהלך היום

 והעייפות של הלילה התפזרה 

על כל רגע 

שלא התעסקתי במשהו

אז התעסקתי 

עשיתי 

עבדתי 

למדתי 

חשבתי 

חקרתי 

כתבתי 

ניתחתי 

העמסתי

וכל פעם שלא עשיתי כלום, הרגשתי נפילה של אנרגיות

הרגשתי את העייפות, שאם הזמן גם הפכה לחולי 

ונוצר פה מעגל, לופ שלא נגמר 

שהתחיל במחשבה אחת

‏ושמעתי קולות מבחוץ

של אנשים שאכפת להם ממני שאמרו 

״למה את נותנת חשיבות לכל מחשבה?״ 

אני לא

אני יודעת את כל החומר הזה

זוכרת אותו בעל פה

המחשבות שלי הם לא אני

הם לא תמיד שלי

ולא צריך להאמין למחשבות

אבל מה עושים שהם באות בכמויות

כל כך גדולות

שאני לא שומעת שום דבר חוץ מהן

איך שוברים לופ?

 לא שוברים לופ

אי אפשר לפתור את הדברים האלה במלחמה 

‏התשובה תמיד נמצאת בחמלה 

בלהסכים לקבל את הקושי

ולהצליח לראות מעבר למחשבות

להקשיב לצרכים שלי שלא הצלחתי לראות תקופה והם זקוקים למענה

לקבל אותי ואותם 

להסכים לעצמי לבקש מענה 

ובהמשך גם מגיע הריפוי 

‏וזה לא פשוט בכלל

 זה אפילו ממש ממש קשה להתמודד

עם זה כל פעם מחדש

ותאמיני לי היה לי הרבה מחשבות של איך אני מפסיקה לסבול

איך אני מפסיקה את הסבל אחת ולתמיד זה בעיקר להבין שהכאב ישאר איתי

ויפגוש אותי עוד הרבה פעמים במהלך החיים

השאלה האמיתית אמיתית פה זה

איך אני בוחרת להתמודד איתו 

כל פעם מחדש

=